בשלב זה או אחר כל אחד ואחד מאיתנו נופל למשכב, לפעמים בעקבות מחלות קלות ולפעמים בעקבות מחלות קשות יותר. הבעיה היא שזה קורה לי, אני לא יכול לסבול את זה ולכן אני מתלונן, מותר לי!
זה הרבה מעבר למחלות עצמן, ברגע שחולים מגלים מהר מאוד שכל סדר היום סובב סביב המחלה. החל בפגישות עם רופאים (דבר שדורש תלונה בפני עצמו), בבדיקות השונות שצריך לסבול ובלקיחת תרופות, וכלה באנשים סביב שכל הזמן שואלים "מה נשמע?" (ועושים פרצוף של "איזה מסכן"), בשינוי הרגלים ובעיקר ברצון העז להיכנס מתחת לשמיכה ולהתפגר בשקט.
כל זה עוד כאין וכאפס לעומת מה שעוברים עם המחלות הרציניות, לעבור ניתוחים, לראות את הגוף שלכם מתפורר או סתם למות, לא נשמע לי סימפטי במיוחד. אבל כמובן השיא הוא מחלות מין. לא רק שצריך לחשוף את איבריכם המוצנעים, בצורתם המבישה ביותר, לרופא זמן שמסתכל עליהם בזילזול, לא רק שסובלים מכאבים במקומות שאומרים להרגיש בהם עונג, לא רק שחלק גדול ממחלות המין חשוכות מרפא, הדבר הנוראי ביותר זה שאי אפשר לקיים יחסי מין! גם אם המחלה כבר עברה בן\ת הזוג יסתכלו עליכם במבט מבוהל כאשר תנסו להיכנס עימם למיטה ובכנות, אי אפשר להאשים אותם.
בקיצור, אני שונא מחלות! אני שונא להיות חולה! ואני שונא דרדסים!
• הבהרה – כותב המאמר מעולם לא חלה בשום סוג של מחלת מין.
