יומני היקר שלום,
הבוקר לא רציתי לקום מהמיטה, כיביתי את השעון המעורר ונכנסתי מתחת לשמיכה בתקווה שאמא תתן לי לישון עוד קצת. לצערי, תוך 5 דקות היא ישבה ליד המיטה שלי וליטפה את ראשי, "קום בובי, כבר מאוחר" היא אמרה. בלב ברירה התחלתי להתארגן, התלבשתי, צחצחתי שיניים, שטפתי פנים, הרכבתי את המשקפיים ואכלתי קורנפלקס עם חלב לארוחת בוקר. לפני שיצאתי אמא הזכירה לי ללכת לשירותים שבשביל שלא יהיה לי בדרך, הייתי קצת מובך אבל הלכתי מהר לשירותים ויצאתי לדרך.
בית הספר לא ממש רחוק מהבית, רק רבע שעה הליכה, אבל יש הסעה ואמא לא מרשה לי ללכת ברגל לבית ספר, בגלל שצריך לחצות כמה כבישים, אז אני מחכה כל בוקר בתחנת אוטובוס. היום חיכו איתי דני, יוסי ואלמוג, ישבתי בקצה של התחנה בשביל לא להיות קרוב אליהם אבל בכל זאת הם התחילו להציק לי ולזרוק עלי דברים. אני שונא אותם, הם כל הזמן מציקים לי ולחברים שלי רק בגלל שאנחנו לא "מקובלים".
כל כך שמחתי שראיתי את האוטובוס מתקרב, זה גרם לדני, יוסי ואלמוג להפסיק להציק לי. עליתי על האוטובוס הלכתי למקום הקבוע שלי, ליד אופיר. אופיר הוא החבר הכי טוב שלי, אנחנו חברים כבר שנים. סיפרתי לו על מה שקרה בתחנת אוטובוס והוא אמר לי שהם סתם ביריונים ושאני לא צריך לקחת את זה ללב. הם מציקים גם לאופיר והוא אפילו מנסה להחזיר להם לפעמים, אבל הוא אף פעם לא באמת מצליח.
הגענו לבית הספר. אני אוהב את בית הספר בגלל כל המורים הנחמדים, בגלל שאני אוהב ללמוד והכי חשוב, בגלל דינה. דינה נהדרת, כל כך יפה, חכמה ונחמדה, אני אוהב אותה כבר הרבה זמן, אבל לא מעז להגיד לה בגלל שהיא היועצת של בית הספר. חוץ מזה, אני יודע שגם אופיר אוהב אותה אז אני לא רוצה לפגוע בו.
בבית הספר למדנו כל מיני דברים חדשים ואפילו הצלחתי לענות על שאלה קשה שהמורה שאלה, אני היחיד מכל הכיתה שהצליח לענות על השאלה והייתי מאוד גאה בעצמי. בהפסקה דינה באה להגיד לי כל הכבוד על שהצלחתי לענות על השאלה הקשה, כל כך התרגשתי שלא הצלחתי לדבר איתה. רק הנהנתי לחיוב עם הראש והלכתי במהירות לשחק עם החברים. הלוואי והייתי יותר כמו אופיר, הוא תמיד מצליח לדבר עם דינה.
אחרי בית הספר באו אלי שני חברים, אופיר ורון. את רון אני לא כל כך מחבב אבל יש לו את כל הסרטים של שר הטבעות, הסרטים הכי טובים שיצאו אי פעם, אז אני מזמין אותי לבוא לראות אותם על המסך הגדול אצלי בבית. אני חושב שזו הפעם המאה שראיתי את הסרטים כבר.
אמא הביאה לנו פופקורן וסודה בטעם פטל. אבא הדליק את הטלוויזיה והפעיל לנו את הסרט. בסוף הסרט הראשון אני ורון לקחנו מטאטא ומגב ועשינו דו קרב. אני הייתי ארגורן, הלוחם האצילי, בעוד שרון היה הנאזגול המלך-מכשף. נלחמנו במשך כמה דקות ואז רון המעצבן נתן לי מכה חזקה על האצבעות עם המגב. זה ממש כאב אבל לא רציתי לבכות ליד אופיר ורון אז ברחתי לשירותים וצעקתי להם שילכו הבייתה.
שיצאתי מהשירותים כבר הגיע הזמן לארוחת הערב, אמא הכינה לי לחם עם קוטג', הארוחה האהובה עלי. סיימתי הכל מהר, אפילו לפני אבא. דיברנו על הביקור שלי אצל פרופסור אהרונסון אתמול. אני מבקר אצל פרופסור אהרונסון פעם בשבועיים, הפרופסור הוא גם זה שאמר להורים שלי לראשונה שאני כל כך חכם. הוא כל הזמן שואל אותי שאלות קשות בחשבון, במדעים ובאנגלית בשביל לבדוק איך אני מתקדם. לפעמים הוא גם שואל אותי שאלות על חברים שלי ואנשים קרובים, הוא שואל הרבה על אופיר כי הוא החבר הכי טוב שלי.
הלכתי למיטה, אבל לפני שנרדמתי שמעתי את אמא מדברת עם מישהי, זו הייתה דינה. לא הבנתי מה היא עושה אצלי בבית ועוד בשעה כל כך מאוחרת אבל אז שמעתי אותה אומרת לאמא "אופיר כבר התקדם רבות, נראה שלמרות הפרעת הזהות הדיסוציאטיבית שלו הוא מצליח להטמע ולהצליח בלימודים". לא הבנתי למה היא מדברת עם אמא שלי דווקא על אופיר, אולי בגלל שהוא מדבר איתה ואני לא. אוף, הלוואי שהייתי קצת יותר כמו אופיר.
