יומני היקר שלום,
עברו כבר שלושה ימים מאז שכלאו אותי. הם נותנים לי מספיק אוכל ושתיה, מספיק גם בשביל שסיימון ואני נוכל לישון עם בטן מלאה. הם לא מדברים איתי בכלל, זה מוזר, חשבתי שהם ירצו להוציא ממני קצת מידע או לפחות להתעלל בי אחרי כל הנזק שגרמתי להם.
סיימון בחוסר שקט, הוא לא ישן, הוא בקושי אוכל וכל הזמן מסתובב בעצבנות בכלוב. אני יודע שהוא מרגיש שמשהו הולך לקרות, השאלה היא מה באמת יקרה? כמה עוד הם ימשיכו להחזיק אותנו כאן? אומנם כל התנאים נוחים, הכלוב מרווח ביותר ואפילו יש לי מיטה עם מזרן, אבל חוסר הידיעה הזה משגע אותי.
בצהרי היום הגיע מישהו לדבר איתי, בחור ממושקף בשנות ה40 לחייו, מטר 70, מקריח ולבוש בחלוק לבן. אני כבר העברתי כמה תסריטים אפשריים בראש, הוא מדען שהגיע לבתר אותי? אולי פסיכולוג שמנסה להוציא ממני מידע? אולי הוא סתם הגיע להתעלל בי? עינייו היו ממוקדות אך ורק בעיניי. המבט שלו גרם לי לקפוא במקום, לא יכולתי לזוז.
הוא נכנס לכלוב עם כיסא, שם אותו על הריצפה והתיישב בעודו מסתכל היישר אל תוך עיניי. סיימון נראה שונה בקרבתו, הוא התיישב לצד הכיסא ושם את ראשו על ברכיו של הבחור.בלי להסיר ממני את המבט, הבחור ליטף את ראשו של סיימון. באותו רגע הבנתי שהוא לא אחד מהם, לא רק שהוא רואה את סיימון, סיימון גם אוהב אותו.
הוא התחיל לדבר, בתחילה הוא אמר לי ששמו אלכסנדר ושהוא חוקר, חוקר של מערכות המוח למעשה. אני לא יכול להגיד שהייתי מופתע, תיארתי לעצמי שהם ישלחו אלי אחד כזה, פשוט הייתי בטוח שזה יהיה אחד משלהם. הוא המשיך ואמר שמעכשיו ניפגש פעמיים ביום, בצהריים ובערב. שאלתי אותו מדוע אנחנו נפגשים, למה הוא עוזר להם והאם הוא יעזור לי להשתחרר. הוא אמר שהדבר היחידי שמעניין אותו זה לחקור אותי, אבל אם אני אשתף פעולה לאורך כל הדרך, הוא עשוי לעזור לי.
הסתכלתי עליו, הוא נראה נינוח לחלוטין, לא מזיע, לא זז בעצבנות, מרוכז רק בי. החלטתי לשתף איתו פעולה, אם סיימון אוהב אותו הוא לא יכול להיות כל כך גרוע. רק, למה הוא משתף איתם פעולה? הוא הרי לא אחד מהם, מה יכול לגרום לאחד מאיתנו להצטרף לצד שלהם?
במשך שבוע הוא ביקר אותי פעמיים ביום, בכל פעם הגיע ושאל אותי כל מיני שאלות מוזרות על מה אני רואה, מרגיש וחושב. הוא הראה לי כל מיני חפצים ושאל מה אני רואה השמיע קולות ושאל מה אני שומע, הפיץ ריחות ושאל מה אני מריח. בקיצר, הוא בחן את כל החושים שלי. היה נראה שהוא מאוד מרוצה מהתוצאות, כל הזמן הוא הביא עוד דברים והתרגש ממה שאמרתי לו.
לאחר שבוע הוא אמר שהגיע הזמן, הגיע הזמן להסביר לי. שאלתי אותו האם הוא מתכוון להסביר לי "עליהם", הוא אמר שבין היתר אני אבין גם את זה. הוא אמר לי להרגע ולעצום עיניים. כנראה שהתעלפתי, הרגשתי מסוחרר ופקחתי עיניים.
היה אור חזק על העיניים שלי, ראיתי במעורפל רק את אלכסנדר, הוא שאל אותי לשלומי ורק אז שמתי לב שאני לא מרגיש בכלל את הגוף שלי. הוא הזיז מעט את האור מהעיניים שלי, גיליתי שאני שוכב במיטה בבית חולים, עם אלקטרודות מחוברות לראשי.
אלכסנדר אמר לי שלפני כמעט חודש עברתי תאונת דרכים קשה אשר גרמה לגוף שלי להיות משותק מהצוואר ומטה. "זה עוד החלק הטוב!" אמר אלכסנדר בהתרגשות, "עד עכשיו היית במצב מוחי השקול לצמח". לא ידעתי איך לעכל את זה, "אז... מה עבר בראש שלי בחודש האחרון?". אלכסנדר הסביר שזה חלק מניסוי חדש שלו על מנת לחדש את פעילות המוח הסדירה. "אתה המטופל הראשון שלא איבד את עצמו לדעת במהלך הניסוי" אמר אלכסנדר, "הניסוי מעורר את החלקים האחראים על אלימות, פרנויות ושא ההפרעות הנפשיות, אבל אתה עברת את זה! אתה ראית דרך הניסוי והבנת שכל העולם לא היה אמיתי".
